כיכר צינה דיזנגוף, המוכרת יותר בשם "כיכר דיזנגוף", היא אחת הכיכרות המרכזיות והאייקוניות ביותר בתל אביב. היא מהווה צומת דרכים חשוב ונקודת מפגש עירונית תוססת, הממוקמת בלב העיר, במפגש הרחובות דיזנגוף, ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף.

היסטוריה ועיצוב:

• הקמה ותכנון מקורי: הכיכר תוכננה בשנת 1934 על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, כחלק מתכנית גדס לפיתוח תל אביב. היא תוכננה ככיכר עגולה בסגנון הבינלאומי ("באוהאוס"), במפלס הרחוב, ונועדה להיות "הסלון העירוני" של תל אביב המתפתחת. הכיכר נקראה על שם צינה, רעייתו של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב.
• ההגבהה השנויה במחלוקת: בשנת 1978 הוגבהה הכיכר באופן משמעותי מעל מפלס הרחוב, במטרה להקל על עומסי התנועה. התנועה הוזרמה מתחת לכיכר המוגבהת, שעליה הוצבה בשנת 1986 המזרקה הקינטית המפורסמת "אש ומים" של האמן יעקב אגם. הגבהת הכיכר וניתוקה ממפלס הרחוב נחשבו לאורך השנים לטעות תכנונית שפגעה במרקם העירוני ובחיוניות הכיכר.
• החזרה למפלס הרחוב: לאחר שנים של דיונים ציבוריים ותכנונים, בשנת 2017 החלו עבודות להריסת הכיכר המוגבהת והחזרתה למפלס הרחוב, בהתאם לתכנון המקורי של ג'ניה אוורבוך. העבודות הסתיימו בתחילת 2019.

הכיכר כיום:

כיום, כיכר דיזנגוף חזרה להיות כיכר שטוחה, פתוחה וירוקה במפלס הרחוב. היא כוללת:

• מרחב ציבורי: שטחים נרחבים לדשא, פינות ישיבה מוצלות, ספסלים ועצים.
• המזרקה: מזרקת "אש ומים" של יעקב אגם שופצה והוצבה מחדש במרכז הכיכר החדשה, והיא ממשיכה להוות מוקד משיכה מרכזי.
• נגישות: הכיכר נגישה להולכי רגל, רוכבי אופניים ותחבורה ציבורית, ומחברת מחדש את הרחובות הסובבים אותה.
• מרכז תרבותי וחברתי: הכיכר חזרה לתפקד כלב פועם של העיר, מארחת אירועים שונים, ומשמשת כמקום מפגש פופולרי לתושבים ולמבקרים.

כיכר דיזנגוף היא סמל להתחדשות עירונית ולשימור המורשת האדריכלית של תל אביב, והיא מהווה דוגמה לאופן שבו ניתן לתקן טעויות תכנוניות מהעבר ולהשיב לציבור מרחב עירוני איכותי ותוסס.