תל אביב הקטנה, בראשית דרכה כעיר עברית חדשה שצמחה במהירות על חולות, עוצבה על ידי דור חלוצי של אדריכלים בעלי חזון, שרבים מהם הגיעו מאירופה וביקשו לממש כאן רעיונות אדריכליים פורצי דרך. אדריכלים כדוגמת יהודה מגידוביץ', דב כרמי, זאב רכטר, יוסף ברלין ורבים אחרים, הביאו עימם ידע מגוון והשפעות סגנוניות שנעו בין סגנונות אקלקטיים ומזרחיים לבין ניצני המודרניזם המוקדם והסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס) שיהפוך לסימן ההיכר של העיר הלבנה. תרומתם לא הסתכמה רק בהקמת בניינים בודדים, אלא בעיצוב המרקם העירוני כולו – רחובות, כיכרות, מבני ציבור ובתי מגורים – תוך התאמה לאקלים המקומי ולצרכים החברתיים של האוכלוסייה הצומחת, ובכך הניחו את התשתית האדריכלית והעירונית הייחודית הממשיכה לעצב את פניה של תל אביב עד היום.