בתקופת הקורונה, כאשר סגרים וריחוק חברתי הפכו לנורמה, חיפשו רשויות מקומיות דרכים חדשות ליהנות מהמרחב הציבורי המקומי תוך שמירה על בריאות הציבור. כתוצאה מכך, צמחה תופעה חדשה: פארקלטים.

פארקלט הוא שטח ציבורי קטן המוקצה לשימוש בלעדי להולכי רגל באזורים בהם קיים מחסור בשטחים פתוחים, לרוב על ידי שימוש בקומות חניה. פארקלטים אלה הפכו למרחבים ירוקים ופתוחים, שם יכלו התושבים לשבת, לאכול, לשחק, ולערוך מפגשים חברתיים תוך שמירה על ריחוק חברתי.

התופעה צברה תאוצה בערים רבות ברחבי העולם וגם עיריית תל אביב-יפו אימצה את הרעיון והקצתה שטחים ציבוריים רבים להקמת פארקלטים, וסייעה לעסקים מקומיים להקים פארקלטים משלהם. כתוצאה מכך, צמחו ברחבי תל אביב עשרות פארקלטים, והפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני.

הפארקלטים תרמו רבות לאיכות החיים בעיר באזורים צפופים, כמו למשל שכונת פלורנטין, הפכו אותה למקום נעים וירוק יותר וסיפקו מקום מפגש בטוח ונוח לתושבים. עם היציאה מהקורונה, הפארקלטים נותרו פופולריים, ותושבי תל אביב רבים רואים בהם נכס חשוב שיש לשמר.