הוספת מרחבים מוגנים דירתיים (ממ"ד), קומתיים (ממ"ק) או מוסדיים (ממ"מ) למבנים קיימים היא אחד האתגרים התכנוניים וההנדסיים המרכזיים בתל אביב–יפו בשנים האחרונות. הצורך המובהק בשיפור המיגון של תושבי העיר פוגש מציאות עירונית מורכבת, הכוללת צפיפות בנויה, מאפיינים אדריכליים ייחודיים ומדיניות שימור קפדנית – בייחוד באזורי מרכז העיר ההיסטורי (כמו רבעים 3 ו-4). בעוד שהמדינה מקדמת מסלולים סטטוטוריים מהירים למיגון, כמו תקנות תמ"א 40, יישומם בשטח דורש איזון מתמיד בין צרכי הביטחון הדחופים של הדיירים לבין שמירה על אופיו של המרחב הציבורי והרקמה העירונית.