הסגנון הנאו-קלאסי באדריכלות, ששיאו היה מסוף המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19, שאב השראה ישירה מהצורות והעקרונות של האדריכלות הקלאסית של יוון ורומא העתיקה. סגנון זה מדגיש סדר, הגיון, סימטריה ופרופורציות הרמוניות, ומרבה להשתמש באלמנטים אופייניים כמו עמודים בסדרים הקלאסיים (דורי, יוני, קורינתי), גמלונים משולשים מעל כניסות או חלונות, כרכובים (קרניזים) ואפריזים מעוטרים, תוך יצירת חזיתות מאופקות ובעלות מראה מונומנטלי ומכובד. בתל אביב, עיר שנוסדה בתחילת המאה ה-20, הסגנון הנאו-קלאסי בצורתו הטהורה כמעט ואינו קיים כזרם משמעותי. בניגוד לערים היסטוריות אחרות, הבנייה המוקדמת בעיר הושפעה בעיקר מהסגנון האקלקטי, אשר לעיתים שילב בתוכו מוטיבים קלאסיים מפושטים – כמו עמודים דקורטיביים, קשתות או סימטריה בחזית – אך זאת כחלק מאוסף השפעות רחב ולא כביטוי ישיר של האידיאלים הנאו-קלאסיים. לכן, בעוד שניתן למצוא הדים בודדים לסגנון זה בתוך המרקם האקלקטי של העיר, הוא אינו נחשב לאחד הסגנונות המאפיינים את הנוף האדריכלי התל אביבי.