הדלתות בתל אביב משקפות את הרבגוניות האדריכלית של העיר לדורותיה. בתקופה האקלקטית המוקדמת, הדלתות עוצבו לרוב מעץ, ושילבו מוטיבים קישוטיים מגוונים בהשפעות אירופאיות ומזרחיות, קשתות ולעיתים גם ויטראז'ים, כחלק מהחזיתות העשירות והמפורטות שביטאו את שאיפתה של העיר הצעירה לבסס זהות תרבותית חדשה. עם התבססות הסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס) בשנות ה-30, חל שינוי דרמטי שהדגיש פונקציונליות וקווים נקיים. דלתות הבאוהאוס נוטות להיות פשוטות וחסכוניות בעיטורים, לעיתים קרובות מעץ או מתכת פשוטה, תוך התאמה לאקלים המקומי עם פתחים שנועדו לאפשר אוורור טבעי. ביפו ההיסטורית, שורשי התקופה העות'מאנית ניכרים בדלתות עץ כבדות ומרשימות המשולבות בקשתות אבן אופייניות, המשקפות את אופי הבנייה המסורתי ואת חשיבותם של פתחי הכניסה. בתקופת הברוטליזם, שאופיינה בשימוש בבטון חשוף ובצורות מונומנטליות, הדלתות היו לרוב מינימליסטיות ופונקציונליות, לעיתים קרובות עשויות מתכת או עץ פשוט, ונועדו להשתלב במסה הבטונית הגולמית של המבנה. מגוון סגנונות הדלתות ברחבי העיר מספר את סיפור התפתחותה האדריכלית והתרבותית של תל אביב, וכל דלת מהווה חותם ייחודי של התקופה בה עוצבה.